מפני מה ראשיהם של בבליים מגלגלות. א"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות.

הוא חשב להקניטו במה שאחר כל פריצת הנימוס שפרץ כנגדו הנהו שואלו דבר שאין בו תוכן לא מעשי ולא מוסרי, באשר חשב שאי אפשר כלל לתן טעם וסיבה לשינויים כאלה בחיתוך הגוף. ואם שהם קלקולים נגד החוש האסתטי, שיותר נאה והדור הוא שלא יהי' הראש בעיגול גמור כ"א מהוקצע קצת, "כפלח הרימון רקתך", ומה יועילו דברים של מה בכך כאלה, בהיותו נוסף על כל אפיסת התועלת מזכירו ג"כ גנאי גופני הכולל ג"כ אותו בהיותו בבלי. אמנם מדת הענוה כשם שהיא מוקירה את כל בריה ומכבדתה, כן היא מוקירה ג"כ את כל רעיון ומחזרת על כל הצדדים אולי תמצא איזה תועלת מעשית או מוסרית או שתיהן יחד. ואף גם זאת היא מכלל מדת הענוה, להשפיל המבט בכל דבר אם אפשר לפתור איזה ענין ע"פ דרך פשוט ומבורר שא"צ חשבונות רחוקים זהו הדרך היותר נבחר. אלא כשלא יספיק הדרך הקרוב, אז ההכרח דוחק להרחיק המבט, ונמצאת שהענוה מביאה שלא להעלים עין גם מהמושג היותר גס, קל וקרוב, ומתוך כך יש לו לאדם בסיס חזק על דרישות היותר עיוניות ורחוקות. אבל טבע הגאוה להיות תמיד גבה עינים, ע"כ המושכלות היותר פשוטות והיותר קרובות מתעלמות מעיניו, ומפני זה הוא שוגה בדרכים רחוקים, שאינו יכול לכוונם כראוי. והנה מדת הענוה היא כוללת ג"כ שאע"פ שלעצמו ינמיך רוחו לחפש המושכל היותר נמוך וקרוב תחילה, הזהירות עם זה מ"מ גדולה בכבוד חבירו שלא יחשוב שהסיבה של נמיכות הפתרון בתחילת ההשקפה היא קוטן השאלה. שבאמת יש לכל שאלה צדדים רבים ופתרונים עליונים ונעלים, וממילא השאלה היא מצד עצמה גדולה. ע"כ א"ל: בני, שאלה גדולה שאלת, שיש לה תוצאות טובות מעשיות ומוסריות, מפני שאין להם חיות פקחות. ע"כ זה הוא מההשגחה של רחמי עליון ב"ה, להקל ההולדה ע"י כדוריות הראש שיוצא יותר קל, וזהו עיקר הלידה. ע"כ מובן הדבר שהמוסר העיוני היוצא מזה הוא נעלה מאד, עם כל נמיכות וקריבות הפתרון להתבונן חסדי השי"ת איך הוא שומר פתאים', והכין בחמלתו הגנה טבעית נגד החסרון הנמצא בחלק מחלקי הישוב שהוא בא אמנם מחסרון והתרשלות. והמוסר המעשי שיש בזה, שאם יתרבו החיות הפקחות הלא בביטול הסיבה יבוטל המסובב, ובהמשך הזמן כשיהי' אפשר לתקן זה ישוב החסרון האסתטי לתיקון, וכמה ענינים רבי ערך יש ללמוד מזה נענין ההשגחה והסדר המדיני וחובת העשי' בהשתלמות ידיעות שימושיות, ואיך שהן אמצעים לתקן ג"כ קלקולים הנראים כמוכרחים וקיימים.