אמר ליה אביי, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא כשורא שאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע, אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם, בימא דסדום לא טבע.

הטבע בעצמו מעורר את העולם לבנין ולשכלול, וכשרק רישום הרשעה הולך ונמחה ממילא אור החסד והצדקה הנטוע בנפש האדם הולך ופורח, והעולם מתבסס על ידו. ועל כן נשאר הטבע הרגיל, דכשורא לא טבע, על מכונו. ובנין העולם הולך הוא בשכלולו, מאז נמחקה הרשעה הגמורה של סדום מבמת החיים. וקיום החיים, שהיה עלול להתמוטט מצד הרשעה של עקירת חוש הצדקה מן העולם בגישומה בסדום, זה נשאר בולט בתכונת ימא דסדום, דגברא לא טבע, בתואר משונה מ כל מימות שבעולם, להורות על קיום החיים הבא להתחזק בצורה פלאית על ידי איבודה והפיכתה של סדום. ו כשורא, סמל הבנין והשכלול של העולם, נשאר על עמדתו הטבעית, דלא טבע בימא של סדום, כדמות הטבע הכללי, דלא טבע גם בכל מימות שבעולם. וצד החידוש הזר הוא, דאפילו גברא, דטבע בכל מימות שבעולם, בימא דסדום לא טבע.