א"ר אבין מאי קרא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.

אם כי כל הנטיות של המדות הרעות הרי הן דברים המאבדים את הונה של הנשמה, חלק אלה ממעל של האדם, בכל זאת הרי הן מבונים לכתחילה לשם חיוב והרבות הטוב אלא שהאדם צריך לשקול אם הטוב ההוא הנראה לעיניו איננו מאבד ממנו טובה רבה הרבה יותר ממנו, שזהו החשבון של הפסד מצוה כנגד שכרה. ועל כן צד היצה"ר שבהן אם כי מזיק הוא אבל איננו זר. מה שאין כן יסוד הכעס שתוכנו הוא לא לבנות רק להרוס להשחית, לשבר ולכלות ועל כן הוא זר באמת ביסודו אפילו כלפי גופו של האדם וק"ו שהוא זר לגבי נפשו, רוחו ונשמתו. ועל כן אמר כי על ידי השמירה מאל זר שהוא בגופו של אדם, שהוא יצה"ר של הכעס, יבא לידי המדרגה הטובה שלא יכנע ג"כ לפני כל הנטיות התאוניות האחרות שאע"פ שאינן זרות אבל הלא נכרים הם שמתנכרים הם במעשיהם לאביהם שבשמים. ועל כן הננו לומדים מפסוק זה שלא יהיה בך אל זר, כלומר שבפנימיות גופך לא ימצא זה הכח המכלה וההורס שהוא הזר גם לגופו של אדם. והתוצאה משמירה מעולה זו תהיה שלא תשתחוה לאל נכר. וההבלטה של האל הזר לעומת האל הנכר הוא שהאל הנכר איננו זר לגופו של אדם ואינו רוצה באיבודו ממש אלא הוא נוטה להנאתו. לקיומו הדמיוני, והאל הזר שבגופו של אדם, הוא בא להרס ולכלות את הכל וטורף נפשו באפו. איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.