פ"א כפופה פ"א פשוטה, פי פתוח פי סתום.

הדיבור והדומיה שניהם ביחד יסודי העולם הם. כשהפה הוא פתוח לדבר אלה הדברים שהדיבור נועד להם, להפיץ אור התורה והחכמה האמיתית בעולם, להופיע אור יקרות בכל מחשכי תבל, הרי הוא מיסד כל מוסדי תבל. ולעומת זה השתיקה, הדומיה הקדושה, בין כשהיא מכוונת להיות נצרה על דל השפתים מכל דיבור של דופי והיזק, בין כשהיא שמה מחסום לפה שלא להאיר את האור יותר מדאי, שלא לגלות צפונות עליונות יותר מכדי המדה שהכח של המקבלים יוכל להכיל בקדושתו וטהרתו, הרי גם היא, דומיה זו, מפארת את הוד כל היש. ונמצא שהפה הפתוח והפה הסתום שניהם בחוברת, בונים הם את כל אלה הפלטרין של מעלה ושל מטה, להשכין על ידם קדושת עולמים בכל מלא היקום. פ"א כפופה (פה) [פ"א] פשוטה, באו להראות שהפה הפתוח באופן הנכון בדרך הקודש הוא במקום הכפוף, כלומר במושגים שיכולים הם להיות משתפלים עד כדי הבינה המצומצמת האנושית וארחות הרגשתה. והפ"א הפשוטה, במקום הנעלה, שהפה באיכותו מתפשט, שהדיבור הנשמתי עולה במעלותיו החבויות, שם השתיקה יפה, שם יש פי סתום, וזה הוא פאר מעלתו של הוד הדיבור, "לך דומיה תהילה".