הם מאמינים, דכתיב ויאמן העם, בני מאמינים, דכתיב והאמין בד'.

החוש הקדוש של האמונה בטהרתה, כשמסתעף מראש אמנה, מיסוד הקדושה של האמונה האלהית בעוצם גדלה, הוא חודר עד עמקי הנפש, להשאיר את סגולתו בתולדות הדורות, להאמין בדבר ד', ביחול ובצפית ישועה. ומתוך שהם בתור בני מאמינים, שינקו מלשד הקודש של אמונת ד' הבהירה אשר לאברהם אבינו, הם מאמינים בישועת ד' המובטחה להם, לא מצד עצמות התועלת המגעת להם אלא מתוך שיגובה של קדושת הצפונה ברוחם פנימה, בסגולה גנוזה עמוקה מאד, השרויה במעמקי הנפש, במקום שאין שום יד של הכרה מגיעה.