אקרינן "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך", לאביי א"ל: נפיק לך שמא דריש מתיבתא הוית כו', לרבא א"ל: מתפסת בגנבי כו'.

ההכרה שתצא אל הפועל להכיר יתרון של איזה איש תצוייר ע"פ שני אופנים, אופן טוב והפכו. ע"פ רוב, המעלות הפנימיות מעטים המה המכירים אותן, ע"כ כשיתגדל אדם באיזו משרה של כבוד והדר המבקשת ג"כ מבעלי' מעלות, אז תהי' המשרה כעין בית יד להרים על נס את שאר רוחו, למען ידעו מזה גם הרחוקים מהכרת המעלות הרוחניות, עמי הארץ, כולם. ויש לפעמים שתבא שואה וצרה על אדם, צרה הבאה מדבת שוא של רשע, שאינה כלל לפי סוגו של אדם הנעלה, אז ע"י ההשתוממות הרבה הזאת שמתרגשת בלב אנשים רבים יבאו להודיע ולפרסם להיפך את רוב יתרונותיו ומעלותיו הרמות. אמנם ביחש עם שלם, בפרט עם ישראל, אשר בנפלו, כל צריו ששו על רעתו ואין מנחם לו, לא יצוייר כלל שיראו עמי הארץ את גדל ערכם הרוחני, כ"א בהצלחה מורגשת של עושר ושלטון המורכבת עמה. אבל בחק היחיד יש מקום לציור, כי בגבול הקרובים אליו אחיו בני עמו, ייקר שמו ע"י הרעה והבוז הבאה עליו שאינה לפי ערכו כלל, שירוממו על נס את מעלותיו עי"ז כפי אמתתם. ע"כ פתר לאביי בפתרון השוה לפי מקור הכתוב, בעסקי עם שלם שאינו כ"א ע"פ גדולה, ולרבא ע"פ הערך של הניגוד "מתפסת בגנבי", אז יתעוררו רבים להודיע יקרת ערך שם כבודו עד להפליא מול הדיבה הנבלית הזאת, וממילא תהי' היראה יראה של ק"ו. אבל בהכרח במשא ומתן של הק"ו תבא הודעת כל עמי הארץ ממעלותיו הרוחניות כי שם ד' נקרא עליו, ואז יתפרץ בהכרח ע"י השתדלות והודעת בני ישראל מגודל ערכו של רבא וחשיבותו בעמו, עד שגם עמי הארץ ידעו כי אמנם קדוש ונשגב הוא האיש הזה. וכבר אירע לנו במשך גלותנו, שיצאו דיבות שוא על גדולי עולם שהעמים אשר אנחנו יושבים ביניהם לא ידעו רוממות מעלתם, ורק ע"י התפסתם והאסרם, שבהכרח בא עי"ז רעש גדול במחנה ישראל, נתגדל שמם בעמים כי הכירו ג"כ עמי הארץ מה רב ערך האיש הגדול הזה, אשר נפשות כל בני עמו דבקים כ"כ באהבתו, אמנם זהו יתרון שרק מתוך מצב של מצוקה יבא.