ואי לא לימא הכי, "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יה"ר מלפניך שתשים עלינו שלום.

הסבות יש מהן כלליות והן עומדות ברומו של עולם, כסבת חום השמש וכוחותיה השופעים מאתה וכיו"ב. והשם ית' הוא אדיר במרום, שמושל בהם כרצונו, והן מוכנות להיות משתנות לפי המטרה שחייבה חכמתו ית'. הסבות הפרטיות הנה רבות מאד, והי' עולה על דעת לאמר שמריבויין וריחוקן ממקורן הנה נעזבות למקרה חלילה, או שלא יצוייר כ"כ בנקל אפשרות לעצור בעד זרם של סיבות רבות לאין מספר כשהן מחייבות איזה דבר. אבל השם ית' הוא שוכן ג"כ בגבורה, הגבורה המתגלה ע"י המון סבות שהן מחוללי כל גבורת המציאות, הוא ית' שוכן בתוכן להחיותן בשפעו, ומוכנות הן להיות נפעלות רק כפי סוד ההשגחה העליונה. אתה שלום, כללות המציאות בתעודתה הכוללת שאין אנו יכולים כלל לבטא את ענינה, אנו מיחסים אותה לשם השם ית', יען כי ממנה נכיר את יוצרה בכללות. (אתה) [ושמך] שלום, ודאי לנו שהתעודה הכללית של כלל המציאות היא הטובה הגמורה לנמצאים שהוא השלום. השם אמנם יאמר לדבר שאנו יכולים לבטאו בשפתינו, דהיינו חלקי המציאות ופרטי הפעולות המתהוות בעולם, שכולם הם ע"פ השגחתו ורצונו העליון, והוא רק לתכלית הטוב והשלום, כי חפצו ית' הוא שגם החלקים יהיו מוצלחים ומניעי התכלית הטובה יהיו ג"כ טובים, ע"כ נבקש יה"ר שתשים עלינו שלום, ביחש המציאות לנו יהי' שלום. ובזה נכלל ג"כ כל הפרטים הנרמזים בדבר אפשרות הגמורה של התהפכות כל הסיבות, בין מצד תכליתן בין מצד עצמן, לטובה אע"פ שהיו מוכנות להרע. מפני שהכל בידי שמים, והרע הוכן רק להשלים את הטוב, וההשלמה ביחוד בנוגע לבנ"א היא הטבת דרכיהם, וכל שתספיק בזה הידיעה של אפשרות הרע להיות סר ממנו, כבר הופקה התכלית ויצא השלום, וא"צ עוד שיהי' בפועל כ"א הטוב הגמור והברכה.