הזמן צריך שיוכר ע"פ השגחת השם ית' כחלק אחד מהנצחיות, המתמלא בכל פרטיו לפי הצורך שיש אל העתיד הגדול להשתלם בכל הרכוש שיקח מכל תקופה ותקופה מה שהעניקה לו. ע"כ כל פעולת דור ודור ראשיו ומנהיגיו, אין להשקיף עליהם בתור פעולה עוברת כ"א קיימת לעד גם בעברה. ע"כ רשומה היא יפה המליצה שהשעה צריכה, אצטריכא להו שעתא, כלומר תביעת השעה שהיא צריכה להכנס בחשבון הנצח, היתה צריכה לפעולותיהם הגדולות, שאם יעשוה בדורם, אבל לעד ישארו בכח ההצטרפות של הזמן העובר אל העתיד הקיים לעד.
