ת"ר, המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו קבל תורה מסיני כמרע"ה דכתיב ביה "מימינו אש דת למו", לא ינקה מדינה של גיהינם, כו'.

הרבה היו טועים לחשוב שההנהגות המוסריות של הצניעות וגדריהן, הם נחוצים רק לחסרי ההשלמה השכלית, אבל מי שגבר בשכלו למעלה עליונה, אינו צריך עוד לגדרים של מוסר ושל צניעות. למדונו חז"ל, שירדו לסוף דעת האדם וחלישותו, שלא מבעי רוב האנשים שהשכלותיהם מעורבות בדמיונות, שהם ודאי עלולים לפול ברשת של חטאים גדולים בפרץ גדרי הצניעות, שהדמיון שהם לא ניקו ממנו הם מחולל ג"כ את יצרי כל חטא ופשע, ויוכל לעשות את העולם כולו כמישור, בפרץ גדר המוסר מפני התאוה הסוררה, אמנם גם אותם היחידים שבחכמי לב השרידים, שאין בהשכלתם עירוב דמיון כל שהוא, גם המה עלולים הם להשחת במוסרם, בעת ירידת ושבירת הגדרים המוסריים. נבואתו של משרע"ה היא מובדלת מנבואת כל הנביאים בזה שהיא לא צרפה אליה את כח המדמה במאומה, כדברי הר"מ ז"ל במו"נ. וע"כ נאמר על התוה"ק "מימינו אש דת למו", תחת אשר נאמר בנבואה "היתה עלי יד ד'", וסתם יד היא שמאל (מנחות, פ' הקומץ) שהוא כח המדמה העוזר להוציא אל הפועל את כל מערכת הנבואה, נאמר בנבואתה של תורה שהיתה בלא שום עזר של כח המדמה, "מימינו אש דת למו", דת אש, המטהרת כל בדיל וסיג מההשגות הנעלות. בכ"ז לא ינקה מפגיעה של תכונה ע"י פריצת הגדרים המוסריים. שמענו מזה שהגדרים המוסריים המה דברים מוכרחים לאדם, באשר הוא אדם, והמבקש לפרץ אותם, הוא אות על שפלות נפשו, הרחוקה מכבוד האמת, הראויה למעלת האדם האמיתית.