האדם יש לו לעסוק בשלימות מצד ענינו הפרטי, ויש לו ג"כ לעסוק בשלימות הכללית היינו מצד צירופו אל כלל ישראל, באופן שתצא תועלת רוחנית וגשמית לכלל ישראל ממעשיו. והנה המעשים הפרטיים שאינם מתוקנים, עיקר הג[ו]רם הוא רעת הטבע וקלקולו, דהיינו השאור שבעיסה. ונגד צרכי הכלל, שנתונים בשפל באין חיזוק לתורת ד' ולתעודה ולכל מדה טובה כוללת, היא מפני שיעבוד מלכויות. והנה בכל דבר נוכל להמליץ פנים ואחור. היינו צד העקרי והחשוב הוא פני הדבר, וצד הטפל הוא אחוריו. ובאמת אמתת מציאותו של אדם בשלימותו נמצאת רק בהיותו מצורף אל הכלל כולו, ע"כ צד הכללי שבו הוא צד הפנים שבו, וצד הפרטי שבו, הוא הצד החלש שבו, המתכנה בשם אחוריו. יה"ר שתכניעם מלפנינו ומאחרינו, שלא יעכבו לא את השלמתינו הפרטית ולא את השלמתינו ביחסינו אל הכלל. ונשובה לעשות חוקי רצונך בלבב שלם, באשר חוקי התורה, מהם משלימים את הפרט בשלימותו האמיתי, ומהם שיסודם שלמות הכלל, ע"כ רק בהיות האדם מוכן להיטיב לעצמו ולזולתו ולכללו, אז יוכל לעשות חוקי רצון ד' ית' בלב שלם, כי רק אז ירגיש בהרגשה פנימית נועם התוה"ק ומצותי'. ויהי נועם ד' עליו לכונן מעשי ידיו.
